חוויות

זה מבחר של המכתבים המדהימים שאנחנו מקבלים אחרי כל המסע מהקהל הנרגש שצופה במופעים של בראשית לשלום.   כל המופעים שלנו הם במחול ובצליל ועד היום זכינו באהבה גדולה מהקהל מכל גיל בעקבות המופעים "בראשית" – "אנה בשחקים" בהשראת יומנה המרגש, "לגדול עם הצלילים" – "אין ילדים רעים" בהשראתו של המחנך הדגול יאנוש קורצ'אק – "חיי גלילאו" בהשראתו של ברטולט ברכט – פינוקיו…כולם מופעים עם מסר פדגוגי והומניסטי. מכתבים אלו הנם דוגמא של אהדה, הערכה ותקווה לעולם יותר טוב!

שם המגישה: מיכל פנחסי, Pinhassi Michal
שם בית הספר: מקיף הר וגיא דפנה, Dafna VaGai Har
כיתה: י"א
שם החיבור: שינויים גדולים מתרחשים בצעדים קטנים – small in happen changes Big
steps

דו קיום. שתי מילים שמוכרות לכולנו. שתי מילים כל כך גדולות, שאנחנו שוכחים מה הן באמת
אומרות. הן הפכו לחסרות משמעות, לחלום הלא מושג, למשהו שיכול לקרות רק באגדות. אז מה זה
בעצם דו-קיום?
אם תבדקו במילון, תגלו שדו קיום הוא האפשרות לשני גורמים מנוגדים לחיות זה לצד זה, לדגול
בדו-קיום ולחדול מהשנאות ומהקנאות.

לקריאת החיבור במלואו

מכתבי הקהל אחרי ההופעות – 2007

לילדי תיאטרון בראשית לשלום היום ראיתי את המופע שלכם. אחר כך קניתי את הדיסק שלכם והאזנתי לו. אני כותבת לכם כיוון שלא היה לי את האומץ לרדת אליכם לאחר המופע, כדי להודות לכם מכל הלב על מה שגרמתם לי ולרבים מחבריי להרגיש היום. כמה טוב לדעת שיש בעולם אנשים כמוכם, עם אומץ להיאבק ולחלוק את החוויות שלהם, גם אם מדובר בחוויות כואבות. לראות אתכם היום גרם לי להבין שלא צריך לשבת בחיבוק ידיים ולתת לחיים לחלוף על פנינו, בלי לנסות למצוא בכל דבר משהו טוב ומרגש. זה מה שגרמתם לי להבין היום. ועל זה אני מודה לכם מכל הלב... כולכם מוכשרים מאוד, ואני מקווה שתצליחו להגשים את כל חלומותיכם... שלום! נ.ב. אני מאוד מקווה שתצליחו להבין את מה שכתבתי ... היום השארתם סימן בליבו של כל אחד מאיתנו!
אנג'ליקה היקרה!!! אחרי ההצגה במונצה האווירה בכיתה השתנתה. אני מכירה את התלמידים שלי, בני ה- 15, מזה חמישה חודשים, ועכשיו הם נפתחו יותר, הפכו לפחות אדישים, הם כאילו נמצאים בציפייה מתמדת לעוד חוויות יפות. הם באים אליי לחלוק את המחשבות שלהם, מספרים לי על עצמם. אני שולחת לך כמה מן התגובות שלהם לאחר המופע , שנכתבו בכיתה.(אין כאן הארות גדולות לגבי השלום , אך מה שהרשים אותי במיוחד, זה שהם עשו השוואה בין מה שראו על הבמה לחייהם, ושהם הצליחו לראות בכם את מה שהם היו רוצים להיות. "מה שמדהים אותי במיוחד בישראלים זו הדרך שלהם לחיות את החיים ולהתמודד עם המציאות היומיומית. אני מעולם לא ראיתי עם כל כך חזק ואופטימי, שמסוגל לקבל את המציאות בלי להתייאש. אנחנו לא יודעים ליהנות מהדברים הקטנים של החיים , ואנחנו לא יודעים להתמודד עם מצבי לחץ. פנינו תמיד רציניים, גם אם אנחנו רגועים." (מרציה Marzia)
"כשהתחלנו לדון בנושא הישראלי-פלסטינאי ציפיתי לשמוע עוד הרצאות משעממות על היסטוריה. אך במקום זה מצאתי חוויה משמעותית. המופע נגע בי עמוקות וגרם למעורבות רגשית. האחדות, שיתוף הפעולה והאנושיות שהחבר'ה האלה הראו בכל תנועה שלהם עשו עלי רושם חזק ביותר. אנושיות כזו היא באמת נדירה בחברה האגואיסטית והאדישה שלנו." (זאירה Zaira)
"מתי תסתיים המלחמה הזו? אף אחד מאיתנו לא יכול לענות על השאלה הזו. גם אם הייתי מאוד רוצה, אני מבינה שבקרוב זה לא יקרה. אך עם דור חדש כמו זה של הנערים של אנג'ליקה, ללא כל ספק, יום אחד השלום יגיע." (לאורהLaura )
"כל הפעילויות בהן השתתפנו עניינו אותי מאוד ונגעו בי עמוקות. אני כבר לא רואה את המציאות ההיא כרחוקה ואת המלחמה כחסרת חשיבות לגביי רק בגלל שהיא אינה מתרחשת במדינה שלי. עכשיו אני רוצה לדעת מה מתרחש, אני רוצה להבין למה המלחמות האלה לא פוסקות!"
אנג'ליקה היקרה! אני שולחת לך את המכתב של אליזה, שנכתב לאחר הצפייה בהצגה "אנה בשחקים". אפשר לומר שאת מה שהיא מביעה במכתב זה חולקים גם יתר תלמידיי, שחזרו והדגישו שהמופע הרשים אותם מאוד, ושהם מקווים לצפות בעוד מופעים שלכם, שהופכים אותם לשותפים למסר התקווה שאתם נושאים. שלום ושוב תודה! מריה טרזה מליוני (Maria Teresa Maglioni)
"לפני שאתחיל בצורה המקובלת ואציג את עצמי, הייתי רוצה להודות לכם על כל תנועה שביצעתם על הבמה ההיא, על כל מה שחשפתם ועל העידוד לחשוף את עצמנו שנתתם לנו. אנג'ליקה היקרה, חברים יקרים, אני אחת מהתלמידות שביום שישי , ה – 26 לינואר היו בתיאטרון "Teatro dal Verme" , אחת מרבות אחרות שנגסו בפרוסת לחם והניפו באוור את הטלפון הסוללרי שלהן. אני יודעת, שכמו במקרים רבים אחרים, התודות הן דבר נדוש ובנאלי, אך אני רוצה להביע את תודותיי בכל זאת. תודה, באמת תודה. תודה על שהעלתם רגעים שבשבילנו ובשבילכם הם רחוקים, אך יחד עם זאת קרובים בצורה שונה, בזמן ובמרחב, ויש להם היכולת לאחד אותנו. לא הייתי רוצה להסתכן בלהראות נדושה, לכן אעלה זיכרונות, אך שונים: הרגשות שהביעו פניכם , שהשתקפו כבראי על פני. יותר מכל דבר אחר עולים בזיכרוני פניהן של שתי ה"אנות": החיוכים שלהן, שהיו הדבר הראשון שהרשים אותי, העיניים הבורקות שלהן, שבין רגע שינו את הבעתן מאושר לפחד, לייאוש, לתקווה. אותה תקווה שחוצה גבולות , שאף אחד לא יכול לעצור בעדה. היא זו שגורמת להילחם וכותבת את ההיסטוריה. ואז כל האחרים – אחד אחד: הסבלנות שלהם, השעמום, העצב, החיוכים. הרשימה שלי, כמו מעגל, מסתיימת עם אותה המילה בה התחילה. החיוכים של הנערים, ללא התייחסות ללאום, לאמונה, למוצא ולעתידו של כל אחד מהם.חיוכים אלה הם הבסיס עליו יבנה משהו חדש, שעדיין לא הושג, למרות הכמיהה העזה עליו – השלום. אסיים עם משהו קצת שונה מעוד הבעת תודה: אני מאחלת לעצמי להיות, יום אחד, לפחות קצת דומה לכל אחד מכם."
הי, שמי ניקולו, אני בן 14 ואני מקומו (Como), אבל לומד בבי"ס תיכון קלאסי ע"ש ארנסטו קאירולי(Ernesto Cairoli) בוארזה . (Varese) ב 23 לינואר 2007 הייתה לי הזכות לראות את המופע שלכם "אנה בשחקים" בתיאטרון אפולוניו. התרשמתי מאוד מהחברות שמאחדת אתכם, חברות שקיימת למרות הרקע השונה ממנו אתם באים. בשעה אחת הצלחתם להביע בצורה הטובה ביותר את כל הקשור במושג השלום, ועל זה אתם ראויים להערצה. המשיכו כך!!! להזכיר מאורעות היסטוריים, גם אם קשים, כמו אלה של מלחמת העולם ה- II, גורם לאנשים לחשוב. ובעולם בו אנו חיים לחשוב הפך כבר לדבר נדיר ומוזר... אני מאחל לכם המון הצלחה, ושאלוהים יברך אתכם... ניק.
אני אהבתי מאוד את המופע, בגלל שמטרתו הייתה נעלה: לעורר תקווה בכל אחד מאיתנו. אני מעריצה את יוצרי ההצגה כיוון, שלמרות שבמשך שישה חודשים ראו מעל ראשם מטוסים שעוברים ומטילים פצצות אמיתיות, הם מצאו את הכוח לחוות מחדש את הרגעים האלה, והם עשו זאת למעננו. אנחנו, הנערים של היום, אנחנו העתיד, וחובתנו היא לדאוג לכך שהשמים הכחולים, שאנה אהבה כל כך, לא יכוסו יותר לעולם על ידי עננים שחורים. מאת סידורלה
אנג'ליקה היקרה, גם השנה הייתה לי הזדמנות לצפות יחד עם אחת מכיתותיי במופע של "הלהקה מהגליל", ובדומה לשנה שעברה, זו הייתה חוויה מיוחדת, הודות לכישרונם של הילדים והלהט שממלא אותם. ההצגה "אנה בשחקים " מאפשרת לנו להבין בצורה טובה יותר את המציאות בישראל, הקשורה קשר הדוק לזיכרון השואה, ויחד עם זאת חדורה בכמיהה לשלום, שאינו חלום בלתי מושג, אלה צורך אמיתי יומיומי. המופע הוא הזדמנות מצוינת להלחם בדעות הקדומות, שלצערי, קשורות במדינת ישראל, אך גם לתת אפשרות לכל אחד ליטול חלק בהגשמת חלום השלום בעתיד, בכך שיפתח את ליבו לנערים מהגליל. תודה לכם על הכול בשמי ובשם תלמידיי! מריה טרזה מליוני (Maria Teresa Maglioni)
אנג'ליקה היקרה! הערב במונצה הרעיד אותי עד עמקי נשמתי, והעלה בי זכרונות מן התקופה בה שהיתי במרכז הבהאי העולמי בישראל. אני עדיין שומר על קשר עם חברים רבים שרכשתי כשהייתי בארץ. כולכם, צעירים כמבוגרים, שייכים לקטגוריה מאוד מיוחדת ונדירה. אני מתפלל לאלוהים שייתן לכם את כוח להמשיך בדרך בה בחרתם. אני מנצל הזדמנות זו גם על מנת ליידע אותך כי קיים חוג לדת הבהאית באוניברסיטה העברית בירושלים, וראש החוג הוא פרופסור שרון. קיים גם החוג לדת הבהאית ולשלום בעולם באוניברסיטת מארילנד (Maryland) בארצות הברית, שם סטודנטים מכל העולם ומכל הדתות רוכשים מיומנויות בפתרון סכסוכים. אני גם ממליץ לך בחום על אתר האינטרנט של המרכז הבהאי העולמי, שודאי לא תתקשי למצוא בעזרת כל מנוע חיפוש. אני מקווה שדרככם חזרה עברה בשלום. אני מוסר לכולם דרישת שלום חמה ומחבק אותך, את בעלך, את ילדיך ואת ילדי התיאטרון. ויטוריו רוביאטי (Vittorio Robiati) נ.ב. אני אשלח לך את ההערות שלי לדיסק. הוא באמת מדהים ונוגע ללב.
שלום, אנג'ליקה, כותבת לך צ'ינציה (Cinzia) (עם המגן דוד). לפגוש אותך שוב, והפעם יחד עם חברי הלהקה, גרם לי להתרגשות רבה. מה שהקסים אותי במיוחד היו הצעירים שלך: היופי שלהם, הטוהר, הלהט , רוחב הלב... מצאתי את עצמי במרכזו של עולם אחר, שונה לגמרי, העולם שהייתי רוצה, או, נכון יותר, שאני רוצה לחיות בו. רציתי מאוד שילדיי יפגשו את הנערים שלך, אך הפעם לא הצלחתי להגשים זאת: הם באותו גיל מיוחד (15-17), בו כל דבר שמציעים ההורים נדחה על הסף. כשתחזרו למונצה יהיה נהדר אם בתי הספר של ילדיי יפתחו את הדלתות שלהם בפני הלהקה שלכם ומסר התקווה שהיא נושאת. אני מאחלת זאת מכל הלב. בינתיים אני מסתפקת בזכרון שהוטבע בעיניי, בתודעתי ובלבי מפניכם המוארים ומזוהר החיוכים שלכם. להתראות בקרוב צ'ינציה
הקודם
הבא

משמעות תיאטרון השלום לנערים

בתוך המסע של להקת התיאטרון לאיטליה שמעתי קול עמוק שצעק בתוכי: זה הזמן להשתנות, ללכת לכיוון אחר! התחלתי לראות בשוני את הדבר הכי מדהים! מוסה , מהכפר פקיעין
אני בא למפגשי התיאטרון כי אני מאמין בשלום. אנחנו שונים ודרך החברים האלה אני מכיר עולמות חדשים. אני מחכה למפגש הזה כל השבוע וכשאני רואה את החברה הלב מתרחב לי! שריף, כפר פסוטה
בתיאטרון עם כולם ניתנה לי הרגשה של קבוצה של אנשים שאוהבים זה את זה ויעשו את הכל למען השלום...הייתי רוצה להישאר עם החברה האלו לתמיד...להזדקן אתם... מיכאל, מושב דלתון
בנסיעה של הלהקה לאיטליה היו אנשים כל כך שונים זה מזה! ולראות את השוני הזה מתחבר זו חוויה שריגשה אותי עד מאוד. עכשיו שאני כותב והחוויות רצות בראש שלי אין לי ברירה אלא לחייך ולהתגעגע... גל יונגמן, מצפה אבירים
אהבתי לתיאטרון נובעת מהטוב שבו, השוני שמצמיח יופי, הקשרים שמגדלים הבנה וסובלנות, המטרה המשותפת שזורעת חוכמה פה ושם. אז אם הטוב שבידידות אצלנו, בתיאטרון יחיד, יכול לפרוח כה יפה, אז מדוע לא הטוב הגלום בשלום בכל העולם כולו? מור בן דור, קיבוץ יראון
חשוב לי שתדעו שאם אני, איליאן, הורדתי את המסכה והשתנתי אז בעזרת השם כולם יורידו את המסכות ובזה נגיע לשלום! איליאן – ערבי נוצרי מכפר פקיעין
להיות חלק מהתיאטרון הזה משמעות לנגוע בליבם ובנפשם של האנשים. זה כמו מסע נפלא אל תוך עצמך כדי להתקרב לעולם. כפיר קיבוץ סאסא
ארבעה מהחברה הטובים ביותר שלי נהרגו בפיגוע. כששמעתי רציתי להפסיק לבוא למפגשי התיאטרון, הרגשתי שכל מה שאנחנו עושים הוא לשווא...אבל אסור להתייאש, אסור להפסיק לחלום ולקוות!!! נעמי, מכפר פסוטה
היום לאחר שהצטרפתי לתיאטרון אני מסוגלת ומרגישה שיש לי זכות לגנות את הטרור.. אביר חליחל- מכפר ג'יש
עדנה ויהודה שלום.... רק רציתי להודות! אני מרגישה שנתתם לי זכות עצומה לביטוי עצמי.... ואין גאה ממני לקחת חלק בדבר המקסים הזה..... מקווה שיהיו לנו עוד אפשרויות לקחת חלק בפרוייקטים דומים...כי השליחות המיוחדת הזו שנפלה בחלקנו, היא שליחות נדירה...שכל אחד הלוקח חלק בה.. בשבילי הוא מבורך.... אוהבת אתכם ומעריכה המון... מאי קיבוץ ברעם
הקודם
הבא

בראשית לשלום, השנה נפתחת- על הצפון

אולם הספורט בקיבוץ סאסא הפך לערב אחד לעולם שבו כל אחד היה רוצה לחיות: חיוכים מהלב, מעט מילים טובות בשפות שמתמזגות, התרגשות באוויר, פיוז'ן של ריח תבשילים ביתיים- והצעירים האלה שרצים בגאווה להחליף לחולצה של העונה החדשה של תיאטרון בראשית לשלום, ומוחאים כפיים לחברותיהן שמנסות להסביר לנו, ההורים החדשים, איך זה מרגיש להיות חלק מהלהקה הזו שהפכה עבורן לבית. ואז, בלי להסתבך במילים שעוברות מסננות של מוח שנשטף לפעמים במים עכורים- הם עלו לרקוד את החופש האישי של הביחד, וזה היה שמח ואופטימי ופשוט ומקסים. בוגרים, ותיקים וחדשים רוקדים, מתחייכים, מתחבקים. זה היה קצת קצר, בכל זאת השנה רק התחילה, ואף אחד לא רצה ללכת הביתה, ועדנה קלטה את הרגע והזמינה גם אותנו – הורים ובני משפחה למעגל ענק של תנועה, וזוגות מתחלפים מישרים מבט משחררים את הגוף ומצליחים להביע את כל האהבה שבעולם. וזה הולך איתנו הביתה, ועם הילדים לבתי הספר ולחברים – מי יתן ומעגלי ההשפעה של החבורה הזו יתרחבו עד אין סוף" כנרת גולן הוז מאבירים, אמא של אני שהצטרפה השנה ללהקה
בערב הרגשנו בנחת, גיבוש ומרגש הקבוצות שמורכבות מערבים (נוצרים, דרוזים, מוסלמים ויהודים ) ללא הבדל ניהלו שיחות מרתקות בניהם עם ריקודים , צחוק, מחזה , דרמה , השתתפו שלוש בנות משלוש שפות ערבית, עברית, אנגלית . התלמידים יצאו מאווירת בית הספר לפעולה מחוץ כותלי בית הספר לפעולה חברתית פעילה ואטרקטיבית שהינה גרמה לחיזוק הדימוי העצמי אצל כל אחד בפרט והקבוצה בכלל. התלמידים הכירו תרבותיות שונות ואוכלוסיות אחרות שמנסים לגעת בהגשמת השלום. תקוותינו הייתה ברורה שכל אחד חבר בקבוצה נראה את השלום ונרגיש אותו תודות להודות לכם מקרב ליבי על הנתינה והעבודה הפורייה המושקעת ופא נחאס אימא של סולין מורה בבית ספר אורט תרשיחא
ביתי בת ה13 משחקת בתאטרון "בראשית לשלום", לפני כמה ימים הוזמנו ההורים לראות אותם מופיעים. היה מרגש מאוד לראות חבורה גדולה של בני נוער המגיעים מכל האזור, ילדים מדתות שונות ומצורות חיים שונות ושם לכולם, כצופה מהצד, היה משהו משותף, שמחה בעניים, חדוות יצירה, משמעת והקשבה. הם יצרו בהדרכתה של עדנה מופע בעל מסר חשוב להם כבני נוער שדיבר גם אלי כמבוגרת, מסר של חופש לעומת דיכוי ע"י שיר פופולרי שהם אוהבים, המסר הובן והועבר בצורה מעניינת. הייתה תחושה של אחדות וביחד, שהם קבוצה ושיש תמיכה והקשבה, דבר לא מובן מאליו בעולמם של בני הנוער היום. מדהים לראות איך עדנה מצליחה להוציא מהם בעזרת הכלי המדהים הזה שנקרא דרמה את הטוב החכמה והרגישות לסביבה ולאחר שטבועה בהם, אך בכל מקום אחר, כולל בבית... לא תמיד קל לראות. תודה לעדנה ולילדים המדהימים שהראו לי כאימא למתבגרת שזה שם בפנים ושהכל יהיה בסדר! טלילה
כל פעם מחדש אני מתרגש ממפגש תחילת השנה של בראשית שלום . זאת נקודת אור בעולם שהופך קיצוני מיום ליום וכל ילד שמצטרף מביא איתו עוד תקווה לעתיד טוב יותר. ברמה האישית בשביל אדם , אין לי מילים לתאר כמה שזה תורם לו להתפתח, להתגבר ולגדול תודה רבה אדיר קורן- קיבוץ סאסא
אני שמחה להיות כל שבוע כבר 6 שנים בקבוצה המדהימה הזאת שמאפשרת לי להיות מי שאני... שמאפשרת לי ולרגשות שלי לבוא לידי ביטוי. כל ילד וילדה הנמצאים בקבוצה בשבילי הם משפחה. נהרי הדר- מצפה אבירים, כתה יב'
אני שמחה מאוד שניתנה לי ההזדמנות להיות חלק מהקבוצה, ברגע שהצטרפתי הרגשתי חלק ממנה, הרגשתי שיש שם אווירה מיוחדת שאין בהרבה מקומות: לא שיפוטית ולא גזענית. הציניות והביקורתיות לא נמצאות שם בכלל. את יכולה להיות מי שאת, מוסלמית, דרוזית, נוצרייה, יהודייה-זה לא משנה, את חלק גדול ומשמעותי, *בגלל שאת עצמך*. שי נוימן כתה ז', כפר ורדים
הקודם
הבא

מכתבים מהקהל אחרי שבוע  הזיכרון באיטליה 2008

אלה המכתבים המדהימים שקיבלנו מאיטליה  אחרי המסע עם התיאטרון של בראשית לשלום המורכב מנערים יהודים וערבים שביחד הציגו, במחול ובצליל, את הסיפור המרגש של אנה פרנק ואת כמיהתם לשלום. מכתבים אלו הנם דוגמא של אהדה, הערכה ותקווה לארצנו הקטנה והיקרה

אנג' עדנה היקרה, איזו שמחה לראות אותך שוב! ...אני צריכה להתוודות לפנייך במשהו שלא העזתי להגיד לפני כולם בתיאטרון: החבר'ה שלך ריגשו אותנו עד עומק נשמתנו. איזה פנים יפות, איזה יצורים עדינים! איזה רגשות נפלאים הם עוררו כאן אצלנו! המסכות גרמו להם להיראות עוד יותר עדינים ואציליים. התנועות ההרמוניות שלהם גרמו לנו להתרגשות בלתי ניתנת לתיאור. אני רוצה שתבואי לבית סיפרנו להביא קצת שלום! אין מסר חזק יותר מזה של צעיר לצעיר. בגלל זה את חייבת, אתם חייבים לבוא אלינו לוונציה! איך אפשר להזמין אתכם? למה אתם זקוקים? אמרת שנולדת בשנת 1955. כמוני... חשבתי אותך לצעירה יותר! אך אני מבינה מהו מקור נעורייך! האהבה לילדים האלה והחזון מחדירים חיים לרוחך... משמרים אותך מהזמן שעובר עלינו ללא רחמים! הרהרתי בסיפורים של החבר'ה ובסיפור של אור, על אחיו השוכב בעיקבות פיגוע... איך, איך יכול המוות עם פיו העקום לתקוף יצורים כאלה? אַת, אַת הגשר שמקשר אותם את תנועותיהם על הבמה. את נהדרת, בטח הרבה אמרו לך. מצאת את נוסחת הקסם לשלום: להכיר זה לזה את מי שחשב להיות אוייב, לשים אותם ביחד, כתף אל כתף, פעימה לפעימה, עמל עם עמל. כשאתה מכיר את שמו, את נשימתו, ואת הדברים הקטנים שגורמים לו התרגשות, אתה אינך יכול לשנוא אותו. כל הכבוד! את מתמודדת בדרך מלאה במלכודות, במיכשולים ובביקורות כמו חלוצה אמיצה שמודעת לחשיבות שליחותה. דרכך משתקף הכוח השקט של מי שהוא ענק מבפנים. אני מחבקת אותך ומאחלת לך חיים ארוכים. ניקולטה פולסה - ונציה
אנג'ליקה היקרה, כמה קשה להרדם בסופו של יום המוקדש לזכר השואה... רציתי שוב לומר לך, לכם, תודה. זוהי זכות גדולה להכיר אותך ואת העולם שאת מייצגת. הבנתי זאת כבר ב-21.11.2006 כשהקשבתי יחד עם תלמידי להרצאתך בקהילה היהודית בוורונה (ואני עדיין זוכר את הבעת הפנים של רבים מהם), והשתכנעתי בכך עוד יותר בזמן האחרון: לפני שבועיים ברוביגו וביום ראשון שעבר, כאשר החלטתי לתת למישהו במתנה את הספר "האיש שנטע עצים", ובמכתב שצירפתי ציינתי גם את אתרי האינטרנט שלכם. הבנתי לפתע שהם היו חלק מהמתנה שלי. זו אכן מתנה לומר למישהו "אתה יודע, אם תרצה למצוא משהו מלא יופי, אור ותקווה, לך לאתר של 'בראשית לשלום'." מקווה לראותכם בהקדם. מחבק את כולכם דניאל מלוטי, עו"ד ומרצה ורונה נ"ב כמעט שכחתי: הבנתי נכון שהבחור שאחיו שוכב פצוע אחרי פיגוע הוא אוהד של מילאן? זה מאוד הרשים את בני, השהוא אוהד נלהב של הקבוצה.
שלום אנג'ליקה! אני בת 19 מרוביגו. שמי לוצ'יה. היכרנו ביום ראשון שעבר, ב-20 בינואר... אני מקווה שנהניתם משהייתכם באיטליה. רציתי להודות לכם על הרגשות שהצלחתם להעביר לנו. אני באמת מעריצה את מה שאת וחברי להקת התיאטרון שלך מצליחים לעשות יחד. בדרך כלל בני הנוער באיטליה אינם מעורבים בחיי החברה - הם מעדיפים להתאים את עצמם לתדמית שהחברה מכתיבה להם. לעומת זאת אתם, שחיים בחברה הרבה יותר בעייתית משלנו, מצליחים, למרות כל הקשיים לקחת יוזמה ולדבוק במטרתכם, להאמין במה שאתם עושים ולהשמיע את קולכם. והחשוב מכול - אתם עושים את זה בכזאת שמחה! המופע שלכם היה מדהים והוא באמת נגע לליבי. שוב, המון תודה. עבודה טובה! Shalom לוצ'יה טמפורין
אנג'י! רציתי להודות לך על כל מה שקיים הודות לעבודתך. על הרגשות שחוויתי בזכותך, ועל האושר שבלהכיר אותך אישית. אתם נפלאים, בוני שלום קטנים ואמיצים. אותו שלם שמזרעיו הקטנים צומח עץ ענף! אני גאה בכולכם, ובייחוד בך, אנג'י - אמיצה ולא נכנעת. אני שב ומביע את אהבתי לך ולארצך, ארץ מסורה ונהדרת, שהעניקה לי, דרכך ודרך סאסא, משפחה אמיתית. מחבק אתכם סטפנו רוברסי, יוניפיל
שלום גברת אנג'ליקה, אני אציג את עצמי: שמי מונה ירצ'אד, אני אותה הילדה ממוצא מרוקאי איתה דיברת בסוף המופע ב-23.1.2008 בסנט'אילאריו ד'אנצה. חיפשתי באינטרנט כתובת שתאפשר לי לומר לך תודה. תודה על מה שאת עושה, כי העולם מתקדם בזכות נשים כמוך, ועל כך רציתי להביע לך את הערכתי הגדולה. המופע אתמול ריגש אותי מאוד - יחד עם חברי הטוב אפילו היזלנו דמעה. הצלחתם להגיע לעומק נשמותינו. לראות את הכוח של הצעירים האלה, את פניהם המלאים הרמוניה וחן, למרות מות חברם והמלחמה שהם חיים בה. החוויה הזאת גרמה לי להתבגר, העירה בתוכי את הרצון לפעול. גם האפשרות לפגוש צעירים יהודים היא חוויה יפה, מזל גדול בשביל נערה מוסלמית. רצון אלוהים הוא לראות את כולנו מאוחדים. מאחלת לכם המון הצלחה, כי היא באמת מגיעה לכם. איחולי הלבביים לך ולכל החברים. מונה
הי אנג'ליקה! אני אציג את עצמי: שמי אלנה, ואני הילדה עם התלתלים שצפתה במופע שלכם בסנט'אילאריו. חיפשתי את כתובתך כי רציתי לומר לך כמה דברים. לפני הכול, הייתי רוצה לומר לך שהמופע שלך מדהים. הרבה אנשים חושבים שאנחנו, הצעירים, לא מסוגלים להבין את המסרים, אך המסר הזה היה ברור וחזק. וזה בזכותכם! להקתך מורכבת מצעירים שבאים ממציאויות שונות, אך דבר אחד מאחד אותם: המודעות שאפשר לעשות משהו כדי לשנות את ההווה, ובייחוד את העתיד שלנו! עוד דבר חשוב: אליאן, הבחור הגבוה והשרירי, הרשים אותי מאוד: קודם כול הוא מאוד מאוד יפה... ובערב המופע, לפני שהלכתי, תפסתי את מבטו ואמרתי לו שלום. חיוכו ועיניו הגדולות נשארו בליבי! אם אצליח, אשמח לראותכם בפסחא באלכסנדריה. תמסרי לו ד"ש ממני! תודה על שקראת את המכתב! המרץ שלך, האנרגיה שיש בך, הם פשוט מדהימים! נשיקות! ביי!
הקודם
הבא
דילוג לתוכן